הבלוג של שירה נתיב

אני מקווה לגעת, בצורה מפוכחת ומשועשעת כאחד, בנושאים מורכבים כמו נכות, יופי וכיעור, מוות, ושאלות אתיות ואסתטיות לגבי האוכל שאנחנו אוכלים. כולם מוזמנים להירשם ולהיות חלק מהקהילה והדיונים.

בבלוג ידורו בכפיפה אחת צילומי אוכל מעוררי תיאבון, מתכונים, סיפור אישי על התמודדות עם מחלה ונכות, הומור ואג'נדה.

  • Shira Nativ

בנתיב אחר- שירה נתיב בראיון עצמי נוקב על בודהיזם (חלק ג' ואחרון)



בפוסט הקודם, שאלתי את עצמי האם החיים הם סבל. לקריאה לחץ כאן

אני: טוב, אז עכשיו אחרי שהבנתי את מה שכובל אותי בחיים האלה, איך אני משתחררת מהכבלים הללו?

עצמי: הקאנון הבודהיסטי מפרט היטב מהם הכלים לחולל את השינוי התודעתי הזה. קודם כל, צריכה להיות הבנה מסוימת שאנחנו סובלים. יש להכיר בכך שהמצב לא רצוי, ואנו רוצים לשנותו. אחר כך, יש צורך בהתמסרות מסוימת לתורת הבודהה. כלומר, לתת אמון מסויים בפתרון שהציע הבודהה לסבל, או לפחות להיות מוכנים לבחון אותו ברצינות. היישום של התורה הוא פיתוח התנהגויות מסוימות (מיטיבות), הימנעות מהתנהגויות אחרות (שאינן מיטיבות), לימוד הכתובים ותרגולים מדיטטיביים.

אני: מה הכוונה התנהגויות מיטיבות והתנהגויות לא מיטיבות?

עצמי: ישנם חמישה כללי מוסר בסיסיים, ועל הבסיס הזה יש רשימה של תכונות שצריך לעודד ולפתח: נדיבות, רצון טוב, חמלה, כנות, התרחקות מנהנתנות, נחישות ומאמץ ועוד. אני: מהם כללי המוסר?

עצמי: מדובר בחמישה כללים עבור אנשים שהם לא נזירים, המכונים "בעלי בתים" (באנגלית: Lay people), ואילו לנזירים יש כללים רבים יותר. חמשת הכללים למי שאינם נזירים הם:

1. המנעות מנטילת חיים ופגיעה בחיים (של כל יצור חי באשר הוא)

2. המנעות מלקיחת כל מה שלא קיבלנו רשות לקחתו

3. המנעות מפעילות מינית פוגענית

4. המנעות משלושה סוגים של דיבור: דיבור שקרי, דיבור מפלג ומסכסך (רכילות) ודיבור בטל (דיבור לשם דיבור).

5. המנעות מצריכת חומרים מערפלי תודעה, כלומר אלכוהול וסמים


אני: הממ… לא מוצא חן בעיניי העניין הזה שמישהו יגיד לי מה לעשות. אני מאמינה שמוסריות אמיתית מגיעה מרצון אותנטי להיות בן אדם טוב, לא מזה שמישהו אמר איך צריך להיות!

עצמי: התפיסה של מוסריות בבודהיזם שונה ממה שאנחנו מכירים מהדתות המונותאיסטיות. אין כאן איזה חטא קדמון שעלינו לכפר עליו, ואין סמכות עליונה שאומרת לנו מה צריך ומה לא צריך לעשות. אנחנו אדונים לעצמנו ומעשינו הם שיקבעו את גורל עתידנו. הבודהה לימד את "חוק הקארמה". משמעות המילה "קארמה" היא בפשטות "פעולה". חוק הקארמה אומר, שכל פעולה שאנחנו עושים, מהקטנה ביותר (השקיית העציצים) ועד לגדולה ביותר (תכנון רצח ראש הממשלה) נושאת פרי. אם הפעולה שעשינו היא ראויה, חיובית ומיטיבה, היא תישא פרי חיובי ומיטיב. זה יכול לקרות מיד וזה יכול לקרות בעתיד הרחוק, אבל מתישהו נקבל את ה"זכות" שהרווחנו בחזרה, בצורה זו או אחרת. באותה מידה, כל פעולה בלתי מיטיבה שנעשה, תניב מתישהו פרי שלילי. חשוב להבין שהדברים ה"רעים" שקורים לנו הם לא עונש. זאת פשוט הדרך בה הטבע עובד, ואם אנחנו רוצים לשפר את העתיד שלנו, כדאי לנו לפעול בצורה מיטיבה בהווה. כלומר, אין פה צריך ולא צריך, אלא רק כדאי ולא כדאי.



דילאני ברגע גורלי


אוקיי. אבל גם עם זה יש לי בעיה, זוהי לא השקפה קצת אגואיסטית? רק כדאי לי או לא כדאי לי…?!

עצמי: כולנו רוצים שפשוט יהיה לנו טוב. זאת נקודת מוצא מאד טובה להתחיל ללמוד ולהעמיק. בלעדיה אולי בכלל לא נחפש אחר פתרון. בנוסף, ההבנה שאנחנו רוצים טוב עבור עצמנו עוזרת לנו להבין שגם אחרים בסך הכל רוצים טוב עבור עצמם ולכן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". ובכלל, התפיסה הבודהיסטית היא, שלא יכול להתקיים מצב שאושרו של אחד יבוא על חשבון אושרו של אחר. ואם מתקיים מצב כזה, אז כנראה שלא מדובר באושר, אלא במשהו שרק "מחופש" לאושר. לא צריך תיאוריות מיסטיות כדי להבין כיצד חוק הקארמה עובד. נסי להוציא את כל הכעס והתסכול שלך על הסובבים, ותראי שלא יעבור הרבה זמן עד שתמצאי את עצמך בסביבה רוויית מתח ולא נעימה כלל. לעומת זאת, נסי לחלוק עם אחרים את כל הטוב שיש לך בחיים- הדברים ההגשמיים והלא גשמיים- ותיווכחי שהחיים הופכים לנעימים יותר.


בכל אופן, הבודהה עודד חשיבה עצמאית וביקורתית. חמשת כללי המוסר הם רק קווים מנחים ואנחנו צריכים לבחון כל מקרה לגופו ולהפעיל שיקול דעת.


אז דיברנו על חוק הקארמה. סיבה נוספת וחשובה לשמור על התנהגות אתית היא, שהיא מייצרת שקט בתודעה. כשאנחנו משקרים, מתחמנים, לוקחים דברים ללא רשות, או בוגדים, אנחנו מזינים את התודעה שלנו בדאגה מתמדת. במצב כזה של אי שקט, קשה מאד לראות את המציאות באופן צלול ולפעול באופן שייטיב איתנו ועם הסובבים. אתן דוגמא. כולנו מכירים את התופעה המביכה שאנחנו כותבים הודעה בוואטסאפ ושולחים אותה בטעות לאדם הלא נכון. התוצאה בדרך כלל היא קומדיה, אך לפעמים היא טרגדיה. אבל אם אני חיה בידיעה שאני לא פוגעת באף אחד, אז אין לי מה להסתיר ואין לי ממה לפחד. אני חיה בשלום עם עצמי. סגנון חיים כזה מייצר הרבה שקט.



אופס...


אני: את מדברת הרבה על "שקט" ו"שלווה", אבל צריך גם ריגוש בחיים, לא? נשמע משעמם טיכו הבודהיזם הזה. עצמי: כן, אני מבינה את הקסם שבריגוש, ואכן כל אחד חופשי לעשות את סדר העדיפויות שלו. אבל צריך להבין שלריגוש יש מחיר. אחרי כל עליה חדה במצב הרוח באה, באופן בלתי נמנע, ירידה. ואחרי הרבה ריגושים בחיי מכל הסוגים, הצבעים והמינים (והמבין יבין), הגעתי למסקנה שאני לא מעוניינת יותר לשלם את המחיר שהם גובים. התרגול חושף בתוכנו מנעד שלם של רגשות שלא הכרנו לפני כן. הם אמנם בעלי אופי מעודן יותר מהשצף קצף הרגשי שכולנו מכירים, אך הם בשום אופן לא פחות אותנטיים או עמוקים. ומה שבטוח, הם הרבה יותר ברי-קיימא. בעיניי זוהי עסקה טובה.


אני: האם את מגדירה את עצמך כנזירה או כ"בעלת בית"?

עצמי: נזירה אני בטוח לא. מבחינה רגשית, אני לא מרגישה בשלה לחיי נזירות וסביר שלא הייתי בוחרת בהם מרצון. אך מבחינה מעשית, המצב הבריאותי שלי הוביל אותי לחיים כמעט נזיריים- אני לא עובדת ומפרנסת, לא מגדלת ילדים, לא חיה בזוגיות ומנועה מרוב תענוגות החיים. אז ניתן אולי לומר שאני "בעלת בית" עם מאפיינים נזיריים בעל כורחי. החלק הטוב בזה הוא, שאני יכולה להקדיש ללימוד הזה (העיוני והמעשי) זמן רב יותר מרוב האנשים, וכגודל ההשקעה, גודל התוצאה.


נזירים שלא בעל כורחם; צילום: וויקס

אני: תוכלי קצת לספר איך היותך בודהיסטית בא לידי ביטוי ביום יום?

עצמי: בשמחה. קודם כל, אני משתדלת להקפיד על כללי ההתנהגות, ובאמת מוצאת שהם הביאו הרבה שקט נפשי ויציבות לחיי. מאד חשוב לא לעשות V על הכללים, אלא לבחון אותם בצורה כנה. ניקח למשל את הכלל השני, המנעות מלקיחת דבר מה ללא רשות. אז לכאורה, רובינו נקרא את זה ונגיד לעצמנו "אה, טוב, זה קל, אני לא גונב שום דבר". אבל אם נבדוק את זה לעומק, אנחנו עשויים לגלות שאנחנו מורידים סרטים מהאינטרנט בצורה לא חוקית, עושים שימוש ללא רשות בתמונות שמצאנו ברשת, ולוקחים הביתה עט מהמשרד, כי הרי כולם עושים את זה וזה אפילו מגוחך לבקש רשות מהממונים. אז על הדברים האלה אני עובדת.

בנוסף לדברים שאני מנסה להימנע מלעשות, יש דברים שבהם אני משתדלת להרבות. למשל, נדיבות. לכל אחד מאיתנו יש את המקומות הרגישים שלו, שבהם הוא רכושני ומתקשה לתת. לתת למישהו משהו שאתה גם ככה לא צריך ורוצה להיפטר ממנו (למשל, בגדים שכבר גדולים על הילדים) זה דבר מעולה, אבל זה לא מספיק בשביל לפתח את התכונה של הנדיבות. בשביל לפתח נדיבות אנחנו צריכים לאתגר את עצמנו. באופן לא מאד מפתיע, מצאתי שאצלי התחום המאתגר הוא אוכל. מביך להודות בכך, כי אני יודעת כמה אינפנטילי זה נשמע, אבל זאת האמת! יותר קל לי לתרום כסף מאשר את שקית הבמבה האחרונה שנשארה לי במזווה (כמובן שזה גורם לקצת יריבות ביני לבין האחיין שלי בן השנתיים, אבל אני מאמינה שכשיגדל הוא יבין ויסלח לי). אחד ההישגים שלי בזמן האחרון היה לחלוק מנגו מתוק במיוחד עם הפיזיותרפיסיטית שלי (את רואה ענת, בזכותך יום אחד אהיה מוארת).


ויש גם את הלימוד העיוני. לאחרונה אני מאד נהנית לקרוא את הסוטות, הלוא הן הדרשות המיוחסות לבודהה (בסנסקריט: סוטרות, אך אין קשר ל"קאמה סוטרה") והן הועלו על הכתב כננראה במאה הראשונה לפנה"ס. הנה קטע יפה מסוטה שאני מתעמקת בה עכשיו, שנקראת "הדרשה על התכוונות אוהבת". התכוונות אוהבת (באנגלית: Loving kindness) היא רגש שמשמעו שאנחנו רוצים בטובתו של מישהו אחר (לא בהכרח בן אדם), או בטובתנו שלנו. הקטע הבא מתאר בדיוק איזה רגש עלינו לפתח: "הלוואי שכל היצורים החיים יחיו בביטחון ובנוחות ויהיה מאושרים; כל היצורים החיים באשר הם- המפוחדים ואיתני הרוח, הארוכים, העצומים, הבינוניים, הקצרים, הקטנים והגדולים, בלי לפסוח על אף אחד מהם" (עמ' 29, "דברי הבודהה", בתרגום קרן ארבל)



גם התרגול התודעתי נוכח בחיים שלי. הבודהה הנחה את תלמידיו הנזירים לפתח מודעות לכל פעולה ופעולה שהם עושים במהלך היום: הליכה, שכיבה, שינוי תנוחה, אכילה, דיבור, הכל. בחיים הלא נזיריים, יש הרבה מסיחים וזה מאד קשה לעשות זאת, אבל משתדלים. ויש כמובן גם את המדיטציה הפורמלית בישיבה ואני משתדלת לשבת למדיטציה כזאת בכל יום למשך 30 דקות לפחות. תרגולי המדיטציה בישיבה לא קלים, אבל מבחינתי הם "מגרש המשחקים של התודעה". בדרך כלל מקבלים הנחייה כלשהי ממורה, ואז פשוט מתיישבים, עוצמים עיניים ומתנסים בה, בדיוק כמו שילד קטן מתנסה בארגז החול שבגן. זה מרתק. יש אנשים שלומדים שיטת מדיטציה אחת ומתמידים בה במשך שנים רבות או אפילו לכל שארית חייהם. אני אישית אוהבת ללמוד מתודות שונות ממורים שונים ולקבל מבט רחב על עולם התרגולים המדיטטיביים.




אני: שירה, מה יש לך לומר לסיכום, לקוראים בבית?

עצמי: אני מאמינה בסיסמא "דע את עצמך" וחושבת שהפעולות שלנו צריכות להגיע מתוך מודעות ובחירה חופשית, וכשאני אומרת "בחירה חופשית" אני מתכוונת לחופשית גם מעצמנו. אל תהיו המכשול של עצמכם. נסו להבין מה באמת מגביל אתכם ונסו לגבור על המגבלה הזו. זה לא חייב להיות בדרך שהבודהה לימד, כל דרך שעובדת בשבילכם. חפשו בתוך עצמכם את טעם החופש שטרם הכרתם.






0 צפיות

| אפשר ליצור איתי קשר

052-8987290

shira3412@gmail.com

| אפשר לעקוב אחרי

  • Facebook - Black Circle