| אפשר ליצור איתי קשר

052-8987290

shira3412@gmail.com

| אפשר לעקוב אחרי

  • Facebook - Black Circle

הבלוג של שירה נתיב

אני מקווה לגעת, בצורה מפוכחת ומשועשעת כאחד, בנושאים מורכבים כמו נכות, יופי וכיעור, מוות, ושאלות אתיות ואסתטיות לגבי האוכל שאנחנו אוכלים. כולם מוזמנים להירשם ולהיות חלק מהקהילה והדיונים.

בבלוג ידורו בכפיפה אחת צילומי אוכל מעוררי תיאבון, מתכונים, סיפור אישי על התמודדות עם מחלה ונכות, הומור ואג'נדה.

  • Shira Nativ

קרניבורית בגופי, טבעונית בנשמתי- פוסט מדמם



Pieter Aertsen, A Meat Stall with the Holy Family Giving Alms, 1551

"מאחורי כל מנה יש מוות" אמר השף הברזילאי אלכס אטאלה . איני יודעת אם הוא התכוון למנות בשריות בלבד, או לרעיון הפילוסופי שגם לצמח יש סוג של חיים. בכל אופן, עבורי, הוא ביטא את העובדה, שמוות וחיים קשורים בקשר בלתי ניתן להתרה.


מוות- הדבר הזה, שאנחנו כל כך עסוקים בלברוח ממנו. שאנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה (רובה בלתי מודעת) בניסיון להימנע מעימות איתו. אנשים היום לרוב גוססים ומתים בטיפול נמרץ, לא בבית. את המתים אנו קוברים מחוץ לערים. אנחנו ממציאים שמות קוד, רק כדי לא לדבר על הדבר עצמו. סרטן הוא לא סרטן, אלא "מחלה קשה", מוות הוא הוא לא מוות, אלא "הנורא מכל", ובכל פעם שמזכירים את הנושא באיזשהו אופן, חייבות להתלוות לכך שלוש נקישות על הרהיט הקרוב. כמה מגוחך ואירוני, אם כך, שלמרות מאמצינו הרבים, המוות נמצא מתחת לאף שלנו, תרתי משמע, בצלחת שלנו.



Jason Lam :צילום

כאן, האנשים לרוב נחלקים לשני מחנות. יש את הצמחונים והטבעונים, שמצאו את התשובה לבעיה. הם טוענים שאין זה מוסרי להרוג על מנת לאכול, נמנעים מכך בעצמם וחלקם ינסו לעודד גם אחרים להצטרף למחנה. מנגד, יש את אלה שאומרים "שאף אחד לא יתערב לי בצלחת". "אני אוהב בשר וזה טעים לי, חיות הן גם מזון, זוהי דרך הטבע ולכן זה מוסרי". ואז הם מתייחסים לבשר כאוכל בלבד והטעם הוא מה שמעסיק אותם. התקשורת מוצפת בויכוח הניתש הזה, בין הבחירה הזו לבין הבחירה ההיא. אף אחד לא מעלה את השאלה- האם בכלל יש כאן בחירה? האם באמת כולנו יכולים להרשות לעצמנו להתנזר מאכילת בשר? ניסיון החיים הכאוב שלי, לימד אותי שהתשובה היא לא. לא לכולם יש את הפריווילגיה הזו. וזה כבר מעמיד סט חדש לגמרי של שאלות.


במהלך השנים עשיתי נסיונות רבים לעבור לצמחונות, אפילו לטבעונות, וכולם העלו חרס. בכל פעם מחדש, התחלתי חדורת מוטיבציה ואמונה, מצויידת בדיאטנית שתלווה אותי בתהליך, ותוך שבוע-שבועיים גג, קיבלת מכתב מהגוף שלי. אם לא אתן לו בשר ע-כ-ש-י-ו (!!!), זה נגמר, הוא מתפטר. לצערי זו היתה יותר מסתם תחושה. זה התבטא גם בבדיקות הדם שלי ובתפקוד הכולל שלי. הניסיון האחרון היה מרשים במיוחד. מצאתי דיאטנית בבית חולים בילינסון (שם אני נמצאת במעקב רפואי) שהיתה טבעונית בעצמה ובאמת ובתמים האמינה שאם אוכל מספיק סויה, הכל יהיה בסדר. בסופו של דבר, היא עצמה נאלצה בסופו של דבר להודות ולומר "שירה, את חייבת לרדת מזה, אחרת את מסכנת את עצמך. אני יכולה להרשות לעצמי להיות טבעונית, את לא".


חשבתי שזו רק אני והגוף המאיים למות שלי, אבל ככל שעובר הזמן, אני פוגשת יותר ויותר אנשים, בריאים לחלוטין, שכמוני ניסו טבעונות או צמחונות והרימו ידיים כשהגוף אמר את דברו. אני מדברת גם עם אנשים שמגיל צעיר נמנעים מאכילת בשר, ומודעים ומודים בנזקים הגופניים שנגרמו להם עקב כך. שוב, לא כולם, רוב הצמחונים והטבעונים שאני מכירה, לא מדווחים על שום בעיה בריאותית. אז אני כמובן לא באה לטעון שכולם חייבים בשר בשביל הבריאות שלהם. קטונתי מלפתח תאוריה תזונתית כזו או אחרת, או לחקור את הנושא סטטיסטית. אבל אם אני רואה כמה כאלה בסביבתי הקרובה, אני מניחה שהם מייצגים אחוז מסוים באוכלוסיה, ולכן השאלה האם לאכול בשר או לא, היא לא תמיד השאלה הרלוונטית, או הנכונה.


מאותה נקודה, שבה הבנתי שבמקרה שלי אין מנוס מאכילת בשר, החל מסע של שאילת שאלות וחקירה, בעיקר את עצמי. אז האם זהו, עכשיו אני הולכת "להעלים" סטייקים כאילו אין מחר, בגלל שהגוף שלי דורש בשר?

אם זה לא היה ברור מהסיפור עד עכשיו, אומר את זה במפורש: אני אוהבת בעלי חיים, וזה כולל גם חיות משק. לא אתפלא אם מתישהו בעברי הקארמתי הייתי רועה צאן. בפעם האחרונה שנכנסתי לדיר כבשים, הרגשתי מעין שמחת חיים בלתי מוסברת והיו צריכים להוציא אותי משם בכוח. לכן, ידעתי שעבורי קרניברוריות היא לא פטור מאחריות מוסרית, ואכילה מתוך ניתוק רגשי אינה גזירת גורל.


צילום: וויקס

מזל שלימור אברבוך, שחשבה בדיוק כמוני, הקימה את "חי בריא".

"חי בריא" הננו תו תקן לגידול נאות של חיות משק בישראל: עדרי בקר וצאן לבשר ולחלב. התו ניתן למוצרי מזון שמקורם בגידול חיות משק שעומד בסטנדרטים מחמירים של דאגה לרווחת בעלי החיים, לסביבה ולבריאות הציבור. התו הינו עצמאי ואינו קשור לשום גוף ממשלתי. האכיפה בשטח קפדנית ביותר, ונעשית באמצעות מערך פיקוח מקיף, הכולל, בין השאר, ביקורי פתע במשקים ודגימות לקוח סמוי בנקודות מכירה, כדי לוודא שהתוצרת הנמכרת כ"חי בריא" אכן כזו. לאחרונה התבשרתי כי "חי בריא" עומדים להיכנס גם לשוק העופות למאכל, והתכנית היא שעד סוף השנה הנוכחית נראה בחנויות מוצרי עוף "חי בריא". באתר "חי בריא" מפורסמים בתי העסק המוכרים או מגישים את המוצרים הללו. לעתים הם גם עושים סיורים במשקים, סדנאות בישול ואירועים נוספים.





אם אנחנו מודעים לעובדה שהקבב בפיתה שלנו היה ממש לא מזמן עגל חי ונושם, אולי יעלה בדעתינו לבדוק באילו תנאים הוא חי, באיזה גיל הוא נשחט ובאיזו צורה. אם ההרג של החיה הוא הכרחי, אז לפחות שחייה הקצרים יהיו בתנאים נאותים והומניים ככל האפשר. כשהתחלתי לשאול שאלות, פניתי למגדלים ולקצבים וגיליתי דבר מעניין. מרבית בשר הבקר שנמכר בארץ, מקורו במשלוחים חיים. ב"משלוחים חיים" הכוונה ליבוא של עדרים שלמים מחו"ל, העמסתם והובלתם צפופים באניות. הם מגיעים לארץ וכאן נשחטים, או קודם עוברים פיטום ואז נשחטים. לפי החוק, העובדה שהפרות נשחטו פה, מספיקה כדי שאפשר יהיה לכתוב על המוצר "תוצרת ישראל". כפועל יוצא, גם לכם וגם לקצב שלכם אין מושג מה מקור הבשר שהוא מוכר לכם- מאיזו ארץ הוא, מה היה גיל השחיטה ובאילו תנאים הוא גודל. הדבר נכון גם לגבי הקצב בסופר וגם לגבי קצבים באטליזי בוטיק למיניהם.


המודעות לכך שאנחנו אוכלים יצור מת, עשויה לעורר גם רגש של כבוד כלפי החיים שקיפחנו וזה עשוי להשפיע על האופן בו נבשל ונאכל אותו. אולי לא נקנה מעבר למה שאנחנו צריכים. אולי לא נמהר לזלזל בנתחים שנחשבים "נחותים", כמו איברים פנימיים, נתחים לבישול ארוך, לשון, עצמות ושומן.




הגישה הזו, שעושה שימוש בכל חלקי החיה נקראת "מאף לזנב" ( Nose to Tail) והיא מגמה קולינרית שהולכת ותופסת תאוצה באירופה ובארה"ב. ברוח הזאת, לקחתי על עצמי אתגר בדצמבר האחרון- לאכול טלה "מאף לזנב". יצאתי מההתנסות הזאת עם כמה מסקנות ומתכונים מעניינים, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר (המשך יבוא).


לסיכום, ברצוני לומר, שהיה נחמד אילו הקרניבוריות היתה פוטרת אותנו מחשבון נפש ונקיטת עמדה מוסרית. למרבה הצער (או למרבה המזל, תלוי איך מסתכלים על זה), היא לא. כמובן שכל אחד יעשה את השיקולים שלו, אך חשוב שידע שלכל בחירה יש מחיר. המחיר שאני משלמת הוא לאכול עם ספקות ושאלות, ואני מוכנה לשלם אותו בשביל לא לאטום את עצמי לרגש ולהרחיק את עצמי מהאמת.

644 צפיות3תגובות